עשור לאחד הדראפטים היותר מרכזיים של העשור האחרון, או אפילו של המילניום האחרון, שאף אחד לא זוכר כמה הוא היה טוב בפועל. נכון, יש בחירות מפוקפקות בלוטרי שקצת מורידות ממנו, אבל מסתבר שהדראפט הנוכחי הוציא הרבה מאוד כישרונות ושחקני רוטציה טובים, בין אם זה ל-NBA ובין אם זה לאירופה.

כמו כל קודמיי בסדרה, גם לי יש את השיקולים שלי לבחירות הדראפט. שיקול מספר 1: יכולת כיום. שיקול מספר 2: מורשת. זהו. להתחשב בסיטואציה שקרתה לפני עשור, כשהכדורסל היה שונה בתכלית ממה שאנחנו רואים היום, נראה לי מיותר כמו לשמור על בן סימונס מחוץ לקשת השלוש או כמו לעצור את הנשימה בזמן שיאניס זורק עונשין. בנוסף, סדר הבחירה יהיה כמו בערב הדראפט, ללא הטריידים שהיו באותו הלילה.

לפני שאתחיל עם הליגה הטובה בעולם, אתחיל עם אזכורי כבוד לשחקנים שעשו ועדיין עושים חיל באירופה והתמודדו באותו הדראפט, או סתם לקחו לעומרי כספי מקום ברוטציה:

יאן וסלי (6), מינדאואגס קוזמינסקס (-), קורי היגינס (-), ג'רמי טיילר (39), טיילר האניקאט ז"ל (35), דונאטס מוטיונאס (20), כריס סינגלטון (18), טריי תומפקינס (37), אנדרו גאודלוק (46).

אגב, אם אתם מחפשים את ג'ון לואר ברשימה הזאת, אל תטרחו. הוא לגמרי מעל כולם כאן. אחד השחקנים היותר מוגבלים בליגה שהצליחו למקסם 6.4 נקודות בממוצע ל-42 מיליון דולר. כספי מביט בקנאה.

עכשיו לדבר האמיתי:

1. קליבלנד קאבלירס: קוואי לאונרד (15)

בחירה מקורית: קיירי אירווינג.

כמו שכתבתי מקודם – הבחירה נובעת אך ורק משיקולי איכות. 2X אלוף, 2X השחקן המצטיין בגמר, 2X שחקן ההגנה של העונה ועוד שלל תארים, כמו ממציא ה-Load managment הידוע לשמצה, הם רק חלק קטן מהסיפור של קוואי לאונרד. יכול להיות שהוא היה מתפתח בצורה שונה כמו הקאבס החבוטים והפגועים מעזיבתו של סמול פורוורד אחר לקבוצה באדום – לבן – שחור, אבל גם קוואי עשה את זה בקריירה שלו. מבין כל השחקנים ברשימה, הוא המועמד הבולט ביותר להיכנס כבחירה ראשונה להיכל התהילה לכשיפרוש. FUN GUY ON TOP.

2. מינסוטה טימברוולבס: קיירי אירווינג (1)

בחירה מקורית: דריק וויליאמס.

הבחור הבעייתי של הליגה יורד עוד מקום אחד בדירוג כדי לשחק עם ריקי רוביו בכיף שלו בקור של מינסוטה. הבחירה המקורית של הטימברוולבס האומללים הייתה בשחקן מכבי תל אביב בהווה, כשלא ברור למה לקחו אותו בהתחלה כשהם עוד החזיקו בקווין לאב. קיירי היה יכול לשנות הרבה דברים במינסוטה. הוא אוהב להיות זאב בודד, ואין קבוצה שיותר מתאים לו להתפתח כמו שם. ירד למקום השני כי שימש רק ככינור שני בכל מקום אליו הגיע ולא הצליח למצב את עצמו כפרינצ'ייז פלייר ברמה של קוואי, למרות שיש סיכוי סבבה שאם היה מגיע, השילוב שלו עם לאב ללא לברון היה מוביל את מינסוטה להצלחות כלשהן.

3. יוטה ג'אז: קליי תומפסון (11)

בחירה מקורית: אנס קאנטר.

יש מצב שצ'יקו יכעס עליי על זה, אבל אין ראוי מקליי למקום השלישי. הוא אול אראונד גארד שמאיים מכל מקום על המגרש, תוך כדי שהוא יכול ליצור לעצמו. הוא שימש ככינור שני לקרי במשך רוב הזמן, ואף ככינור ראשון בסדרת הגמר (או המשחקים) האחרונה בו השתתף, וזה אומר הרבה. בלעדיו, השושלת של גולדן סטייט לא הייתה קמה ומקומו בטופ הקלעים הטהורים בהיסטוריה כבר חתום ונעול. הכי הרבה אליפויות מכל אחד בדראפט, הכי הרבה שלשות מכל אחד בדראפט, שיאים מטורפים שלא ברור מתי נראה מישהו שובר אותם ומלא מאמנים שמדריכים ילדים את טכניקת הזריקה שלו. מעניין מאוד לראות אותו חוזר לשחק.

4. קליבלנד קאבלריס: ג'ימי באטלר (30)

בחירה מקורית: טריסטן תומפסון.

אם הדראפט היה מתנהל על אמת, ספק אם הייתי בוחר בבאטלר רביעי ולא הולך על הרכז שיבוא אחריו. אבל שוב, אני הולך על איכות ומורשת, וכל מה שבאטלר עשה בקריירה שלו נותן לו את המקום מעל אותו רכז שייבחר חמישי. מעל הכל, הוא סחב את מינסוטה לפלייאוף אחרי 14 עונות שחונות ואת פילדלפיה למרחק יריקה מגמר המזרח. הוא הצליח לנצל את הקורונה כדי לתת פייט ללברון ג'יימס ואנתוני דיוויס בבועה, תוך כדי שהוא לא נח לרגע ולא מפסיק לעודד את חבריו. אולי הוא עדיין לא שחקן להיכל התהילה כמו שלושת המקומות הראשונים, ואולי גם לא יהיה אף פעם, אבל הלב שלו שם אותו ממש קרוב לשם, וקצת מחוץ לפודיום.

5. טורונטו ראפטורס: קמבה ווקר (9)

בחירה מקורית: יונאס ואלצ'יונאס.

אם הייתי ג'נרל מנג'ר כלשהו, הייתי עושה טרייד בין באטלר לווקר כדי ליצור 2 קבוצות מעולות רגע לפני הפריצה. שלישייה של לאורי-דרוזן-באטלר הייתה יכולה לתת פייט הרבה יותר טוב ללברון במזרח מאשר לכל קבוצה אחרת, וגם השילוב של ווקר עם לאונרד היה יכול להיות מעולה לקאבס. ווקר הוא הרכז השני הטוב בדראפט ולמרות שהיכולת בנסיגה (חכו 5 בחירות ותבינו על מה אני מדבר), הוא עדיין אחד שבקבוצה הנכונה יכול לחזור להיות הפרינצ'ייז פלייר שהיה בשארלוט. אם נוציא את השנתיים האחרונות מהמשוואה, הוא עולה עוד מקום אחד למעלה. כמה חבל שהוא חוזר שוב לאותו קונפרנס עם לברון.

6. וושינגטון וויזארדס: ניקולה ווצ'ביץ' (16)

בחירה מקורית: יאן וסלי.

אחת הבחירות היחידות שיושבות כמעט כמו כפפה ליד גם לצורך של הקבוצה אז וגם לבחירה המקורית. מבין כל הפורוורדים/סנטרים אירופאים שהתמודדו בדראפט, ווצ'ביץ' הוא הטוב ביותר. גם וושינגטון הייתה מרוויחה סנטר שישלים את ג'ון וול (ובעתיד גם את בראדלי ביל) וגם השילוש הזה היה יכול לגרום למכשפים להיות כוח חזק במזרח, אולי אפילו מעל אינדיאנה של פול ג'ורג'. מצד שני, ווצ'ביץ' כנראה לא היה מתפתח להיות השחקן שהוא היום בבירה, ודי מזל שהוא נחת בקבוצה שחרטה על דגלה לשחק בשביל הסנטר הדומיננטי ביותר שלהם בכל סיטואציה אפשרית.

7. סקרמנטו קינגס: אייזאה תומאס (60)

בחירה מקורית: ביסמאק ביומבו.

קצת מוזר לשים כאן שחקן שמככב כיום בעיקר בליגות חובבניות ונדחק לאט לאט מהליגה, אבל תומאס היה לרגעים מסוימים אחד השחקנים הטובים בעולם ונתן פייט קטן לאיזה אייזאה תומאס יותר טוב. עונת 2016/17 החלומית שלו העלתה את המניות שלו במעלה הדירוג, כשגם סדרות הפלייאוף המרגשות לקחו חלק בשיקול. המורשת של שחקן בגובה 1.75 שנבחר אחרון בדראפט למעלה היא ראויה להערכה ולהערצה, כך שהמורשת שלו היא הרבה יותר גדולה ברמה הערכית מבין שאר השחקנים ברשימה. הרוויח את מקומו במעלה הדירוג.

8. דטרויט פיסטונס: טוביאס האריס (19)

בחירה מקורית: ברנדון נייט.

הפרנצ'ייז פלייר האחרון של דטרויט, שבאופן אירוני הגיע לשם גם בדראפט הזה. האריס הוא מסוג השחקנים שאתה לא מבין איפה המעמד האמיתי שלו. למרות שהוא שחקן רק של 16.3 נק' למשחק, הוא עדיין מוגדר כאחד מעמודי התווך של כל קבוצה בה שיחק (פרט למילווקי). למרות זאת, הוא לא מצליח לבוא לידי ביטוי כפרנצ'ייז פלייר בקבוצה עם שאיפות, ולכן נראה שהוא תקוע במקום כבר כמעט עשור. יש סיכוי שג'רמי גראנט בדרך להיות כמוהו, רק עם הגנה יותר טובה. ימים יגידו.

9. שארלוט בובקאטס: רג'י ג'קסון (24)

בחירה מקורית: קמבה ווקר.

ביחס לבחירה המקורית שלהם (ווקר), אין כאן יותר מדי שינוי. ג'קסון היה יכול להיות שם דבר בליגה אם היה יותר עקבי, והמיקום שלו כאן הוא לא בגלל ההבלחה בפלייאוף האחרון, אלא בגלל כל השנים בהן היה אחד הרכזים המלהיבים בליגה. גם רכז שעולה מהספסל ונותן 12.6 נקודות למשחק ראוי להערכה מסוימת, ובדראפט הזה ההערכה באה לידי ביטוי, בעיקר בגלל שלשאר השחקנים ברשימה היה פריים פחות מרשים.

10. מילווקי באקס: צ'נדלר פארסונס (38)

בחירה מקורית: ג'ימר פרדט.

זה לא נשמע הגיוני ששחקן שכבר מחוץ לליגה נכנס לעשירייה הראשונה במקום שחקני רוטציה טובים, אבל פארסונס כאן אך ורק בזכות השיקול של מהלך הקריירה. לבערך 3 חודשים, פארסונס היה פרנצ'ייז פלייר בפוטנציה וקיבל חוזה של אחד כזה, כשהצליח להעלות 50 מיליון דולר בהפרש בין השכר שלו בדאלאס לזה בממפיס ב-2016. לבחור אותו בבחירה ה-38 הייתה גניבה רצינית ומשתלמת ביותר בטווח הקצר, ולכן גם המיקום הגבוה.

11. גולדן סטייט ווריורס: טריסטן תומפסון (4)

בחירה מקורית: קליי תומפסון.

התומפסון השני בדראפט, שבטעות נבחר ראשון. די מצחיק לחשוב על גולדן סטייט עם טריסטן ולא עם קליי, אבל מבחינת העשירייה שמגיעה עכשיו, של שחקני רוטציה טובים שכל קבוצה הייתה רוצה בשלב מסוים של הקריירה, תומפסון הוא בהחלט הבכיר שבהם. נמצא כאן בעיקר בזכות לברון וארבעת הגמרים הרצופים, אך גם בלעדיו הוא היה סנטר יעיל שהיה עושה צרות ליריבה. אמנם הדעיכה שלו התחילה רק עכשיו, אבל המורשת שלו כסנטר סמול בול קלאסי הייתה אבן דרך בשינוי הליגה.

12. יוטה ג'אז: יונאס ואלצ'יונאס (5)

בחירה מקורית: אלק ברקס.

הפריצה המאוחרת של ואלצ'יונאס קצת עושה עוול למיקום שלו, אבל במהלך השנים הוא היה סנטר קלאסי שאולי קצת הקדים את זמנו. הוא הגיע קצת שוקיסט לליגה ולא ידעו יותר מדי איך לאכול אותו, עד שהצליח למצוא את המקום שלו בחמישייה של טורונטו ולמצב את עצמו כסנטר שיכול להביא נקודות כמעט מול כל יריב ובכל סיטואציה, כמו שעשה בשנים האחרונות בממפיס. אם היינו עורכים את הפרויקט הזה עוד שנה, יש מצב שהוא היה בעשירייה הראשונה.

13. פיניקס סאנס: בויאן בוגדנוביץ' (31)

בחירה מקורית: מרקיף מוריס.

עוד בחירה שהמיקום שלה היה יכול להיות גבוה יותר אם היינו מחכים שנה. הבוגדנוביץ' הגדול יותר היה עוף מוזר בליגה, שאף אחד לא ידע איך לאכול ואיך להשתמש בו, בעיקר כי שיחק בקבוצות לא טובות כמו ברוקלין ו-וושינגטון שהסתמכו הרבה על מזל. הפריצה המאוחרת שלו, כמו ההופעות המעולות ביוטה בפלייאוף האחרון, הקנו לו מקום של כבוד בין הפורוורדים המשלימים הטובים בליגה וכשחקן שהיית שונא מאוד אם היה משחק נגדך. הדראפט הנוכחי מתהדר בשחקנים שאוהבים לקחת את העבודה המלוכלכת, ובוגדנוביץ' בהחלט יודע לקחת על עצמו ולהוביל קבוצה כשצריך, גם אם זה לא הולך כמו שקיווית.

14. יוסטון רוקטס: אנס קאנטר (3)

בחירה מקורית: מרכוס מוריס.

סביר להניח שהם לא היו בוחרים בעוד סנטר זר שיודע לשחק בעיקר בהתקפה בגלל יאו מינג, אבל אנס קאנטר הוא השחקן הטוב ביותר שנשאר על הלוח, ולכן הוא כאן. אי אפשר להגיד עליו שהוא מגוון, אבל הנקודות שלו לפעמים מגיעות בצרורות, כשהנהנות המרכזיות הן פורטלנד ובוסטון שמשחקות איתו פינג פונג כבר ארבע שנים לפי הצורך שלהן בסקורר מתחת לסל. הטורקי ירד רק ב-3 עונות מממוצע דו ספרתי בנקודות, והוא היחיד בליגה שלא יכול לבקר בארץ מולדתו. רק על זה מגיע לו מקום בלוטרי.

15. אינדיאנה פייסרס: מרכוס מוריס (14)

בחירה מקורית: קוואי לאונרד.

התאום הטוב יותר למשפחת מוריס והמפרנס העיקרי של המשפחה. לא צריך יותר מדי בשביל להסביר למה הוא ירד במיקום ולא עלה, כי כל מה שהוא עשה זה להיות השחקן המשלים שכולם רצו שיהיה. זה שהוא די טוב בזה, זה סיפור אחר, וזה למה הוא כאן – הוא רק טוב בלהיות משלים.

16. פילדלפיה 76: דאוויס ברטאנס (42)

בחירה מקורית: ניקולה ווצ'ביץ'.

הלטבי עם 9.5 אצבעות הוא אחד המרוויחים הכי גדולים בליגה בעקבות הקפיצה בתקרת השכר. הטיקט שלו כקלעי שלשות הפך אותו לשם חזק אצל הג'נרל מנג'רים בליגה ו-וושינגטון לקחו אותו בשביל יותר מדי כסף ליותר מדי שנים. כמות השנים שלו בליגה (5) אמנם קטנה, אבל השם שלו מספיק חזק כדי להכניס אותו לרשימה, בערך במיקום ממנו שחקני הרוטציה מתחילים להידלל ומתחילים עם שמות שהיום מעלים נוסטלגיה.

17. ניו יורק ניקס: מרקיף מוריס (13)

בחירה מקורית: אימן שאמפרט.

התאום האפור יותר למשפחת מוריס והמפרנס המשני של המשפחה. ככל הנראה יהיה זכור לעד בתור הבחור שלא היה סגור על אם הוא רוצה לקלוע סל ניצחון בגמר ה-NBA או למסור לשחקן שלא הסתכל עליו בכלל, ולא משנה מה יעשה בשאר הקריירה. ג'יי אר סמית' של הפורוורדים, שהצליח בעיקר כששיחק לצד אחיו.

18. וושינגטון וויזארדס: אלק ברקס (12)

בחירה מקורית: כריס סינגלטון.

מה משותף לכריס ג'ונסון, ג'וליוס רנדל וראול נטו? כולם שיחקו במשחק הפרישה של קובי בראיינט. וגם כולם שיחקו עם אלק ברקס. זהו.

19. שארלוט בובקאטס: אימן שאמפרט (17)

בחירה מקורית: טוביאס האריס.

אזכור אותו בתור האיש שלא הצליח להוריד את ג'יי אר סמית מהחמישייה באף מקום בו שיחק. יום יבוא והוא יגיע למכבי.

שאר הבחירות עד סוף הסיבוב הראשון:

20. מינסוטה טימברוולבס: ביסמאק ביומבו (7).

21. פוטרלנד טרייל בלייזרס: ניקולה מירוטיץ' (23).

22. דנבר נאגטס: ברנדון נייט (8).

23. יוסטון רוקטס: שלווין מאק (34).

24. אוקלהומה סיטי ת'אנדר: איטוואן מור (55).

25. בוסטון סלטיקס: ג'סטין הולידיי (-).

26. דאלאס מאבריקס: דריק וויליאמס (2).

27. ניו ג'רזי נטס: נוריס קול (28).

28. שיקגו בולס: קנת' פאריד (22).

29. סן אנטוניו ספרס: קורי ג'וזף (29).

30. שיקגו בולס: ג'ימר פרדט (10).